אלטמן נ' חברת אמבסדור ישראל נדל"ן ושיווק 2007 בע"מ

פסק דין

לתיק זה הקצבתי זמן רב מאוד, הרבה מעבר להליך בתביעות קטנות, ואף שקלתי האם להעבירו להליך רגיל בבית משפט השלום.

סיכומו של דבר, דומני כי הדברים הובהרו, ולפיכך החלטתי להכריע על אתר.

קיימות בין הצדדים מספר מחלוקות כלהלן:

1. המחלוקת הראשונה היא – האם לתובע היתה בלעדיות באיזור בו עבד, ואם אכן היתה לו בלעדיות האם הוא זכאי לחלקו משכר הטרחה ששילם המוכר, זאת למרות שבפועל התובע לא טיפל במוכר, בעיסקה אלא רק בקונה. אין מחלוקת כי במוכר טיפל סוכן אחר אשר העיד בפניי.

אינני יכולה לקבל את גירסת התובע כפי שהובאה בפניי. שוכנעתי אומנם כי אכן באופן עקרוני היה לכל אחד מהסוכנים איזור בו הוא טיפל עליו היה אחראי וברמה מסויימת ניתן לראות זאת כבלעדיות. יחד עם זאת, רבים מאוד היו המקרים החריגים שבהם אותה "בלעדיות" לא באה לידי ביטוי. חלק מאותם מקרים הוזכרו באולם בפניי, כגון מקרה בו יש לסוכן אחר מעורבות אישית, או מקרים בהם מדובר בלקוח ותיק עם איזה שהוא אינטרס אישי לסוכן אחר, וכיוצא בזאת. במקרה דנן, הבהיר נציג הנתבעת כי היה לנתבעת אינטרס מסויים וספציפי במוכר משום מעמדו של אותו המוכר, שהוא מנכ"ל שיכון עובדים, ולפיכך בחרה הנתבעת למנות סוכן ותיק יותר שיטפל בעניינו של מוכר זה.

אני מקבלת את גירסת הנתבעת, כי מקרה זה הוא מקרה אשר יכול להיכנס בתוך המקרים החריגים אשר הנתבעת אינה פועלת על פי העיקרון של ה"בלעדיות". בקצרה יאמר, עקרון הבלעדיות היה קיים, אולם באופן לא מוחלט, כאשר היו מקרים רבים מסוגים שונים שבהם לנתבעת ניתן שיקול הדעת להפעיל סוכן אחר בעיסקה. המקרה דנן, נכנס בין מקרים אלה.

יחד עם זאת, סבורני כי המקרה דנן הוא המקרה ליישם באנלוגיה את העיקרון של החריג האחר, כאשר מועבר אחד הצדדים לסוכן בעל "הבלעדיות" שאז אותו סוכן מקבל רק 10% משכר הטרחה של הלקוח במקום 40% הרגילים.

אני מוצאת לנכון ליישם עיקרון זה זאת משום שכאמור לעיל, שוכנעתי כי העיקרון שהיה קיים אצל הנתבעת הוא עיקרון הבלעדיות עם חריגים, ומשום שהפעלת החריג מהווה פגיעה בעיקרון הבלעדיות הרי נכון הוא לפצות את הסוכן ה"בלעדי" ויישום האנלוגיה היא הדרך הנכונה לפיצוי במקרה כזה.

לפיכך, אני קובעת כי התובע זכאי לתשלום של 6,145 ₪ בשכר הטרחה מצד המוכר.

2. תוספת תשלום עבור 2% זוהי המחלוקת השניה – תוספת זו מגיעה לתובע רק בעבור הרוכש אותו ייצג, זאת הן לאור האמור לעיל, והן לאור העובדה שרק הקונה הוא זה ששילם את ה-2% המלאים. במקרה דנן, התוספת של 2% בעבור הקונה עומדת על סך 1,378 ₪.

3. אני דוחה את תביעת התובע לתוספת נוספת בגין העיסקה ההדדית זאת משום שבפועל לא היתה עיסקה הדדית, ולא מגיעים לתובע 2% נוספים.

4. אינני מוצאת לנכון להתערב בקנס אשר הושת על התובע. שוכנעתי כי אכן התובע הפר את הכללים בכך שלא דיווח על העיסקה מראש, נכון הוא שהתובע לא העלים כספים אלא העבירם במלואם לנתבעת, אולם עצם החריגה מן הכללים מצדיקה בנסיבות דנן את אותו הקנס.

5. לגבי הניתוק ממאגר המידע, אני מורה לתובע לערוך רשימה של הנכסים ו/או הצדדים אשר הגיעו אליו שלא באמצעות הנתבעת, התובע יוכל להעביר רשימה זו לנתבעת בתוך 30 יום מהיום, ובתוך 30 יום נוספים הנתבעת תדפיס את כל חומר המידע הנמצא במאגר המידע והנוגע לנכסים וללקוחות שברשימת התובע ותעבירם לידי התובע.

אני מבהירה לתובע כי כל המידע שהגיע אליו בזמן עבודתו אצל הנתבעת ובכלל זאת מידע שהגיע כתוצאה מפעילותו שלו, שייך לנתבעת עצמה ולפיכך הוא זכאי לקבל רק את המידע בגין נכסים ולקוחות שלא הגיעו אליו באמצעות הנתבעת.

סיכומו של דבר, הנתבעת תשלם לתובע סך של 7,522 ₪. הסכום ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה עד ליום התשלום בפועל.

בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן והודע היום כ"ו טבת תשע"א, 02/01/2011 במעמד הנוכחים.

אביב מלכה , שופטת

הוקלד על ידי: רות גושן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: